ת"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
|
1039-07
06/10/2011
|
בפני השופט:
נחמה נצר
|
| - נגד - |
התובע:
רפאלי אורי
עו"ד חיים כהן
|
הנתבע:
1. עו"ד מיכאל שניידר
2. ניסים עדיקא
3. עו"ד רונן וינברג
4. עו"ד יעקב לוי
5. עו"ד עפר גמליאל
עו"ד מיכאל שניידר
עו"ד אקסלרד
עו"ד וינברג
עו"ד רונן וינברג
עו"ד יעקב לוי
עו"ד עפר גמליאל
עו"ד אשר אקסלרד
|
| החלטה |
רקע
עסקינן בתביעה למתן סעד הצהרתי לצד סעדים כספיים בסכום של - 6 מליון ש"ח.
טענות התובע מייחדות עצמן לאופן ניהול הליכי כינוס נכסים של נכסי שותפות, שהוקמה בשעתו בין משפחתו של ניסים עדיקא (להלן: "עדיקא") לבין התובע ואמו לצורך, ניהול בית קפה "נאוה" בירושלים (להלן: "השותפות").
כאמור, ראשיתה של תביעה זו הינה בשותפות שנוסדה בין התובע לבין עדיקא שברבות הימים עלתה על שרטון וגרמה לסכסוך מר ,הניטש בין הצדדים שבעטיו, הוגשו תביעות הדדיות.
במהלך בירור התביעות הללו, מונו עו"ד מיכאל שניידר (להלן: "עו"ד שניידר") ועו"ד יעקב לוי (להלן: "עו"ד לוי") ככונסי נכסים לשותפות ובמקביל, הועברו הסכסוכים שבין עדיקא לתובע, לבוררות בפני בורר מוסכם - עו"ד דרור שמחיוף.
לטענת התובע, מעת מינויים של כונסי הנכסים, עברה השותפות לאחריותם המלאה ולא נותרה בידיו כל סמכות בנוגע לניהול השותפות. כונסי הנכסים, כך ע"פ הנטען, לא מילאו תפקידם כראוי, לא בדקו את המתרחש בבית הקפה, נמנעו מלבחון הנעשה והתנהלות זו, גרמה להפסדים כבדים שבסופו של דבר, הביאו השותפות אל קיצה.
בתוך כך, מלין התובע לגבי אופן מכירת נכסי השותפות ע"י כונסי הנכסים, אשר על-פי הנטען, הכשילו כל ניסיון של התובע להביא רוכשים פוטנציאליים ובסופו של דבר, מכרו הנכס שלא ל"מרבה במחיר" ואף, לא בהתאם לערכו הריאלי.
התובע עתר להשגת סעד הצהרתי, לפיו הליך כינוס הנכסים נעשה בחוסר סבירות, תוך הפרת חובת הנאמנות ובחוסר תום לב ובמקביל, ביקש לחייב את הנתבעים השונים לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב ניהול כושל ולקוי של נכסי השותפות.
הבקשה שבפניי ותמצית טענות הצדדים
הנתבעים השונים ראו לנכון לעורר בקשות לחיוב התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם בגין התביעה שהוגשה כנגדם זאת, על פי הסמכות שבתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
בקשה מס' 10 בהליך היא בקשתם של הנתבעים 1-3 ו-5 לחיוב התובע בהפקדת ערובה.
בקשה מס' 11 היא בקשתו של נתבע 2 לחיוב התובע בערובה. יצויין כי הנתבע מס' 4 (עו"ד לוי) הודיע במסגרת התייחסותו לתגובת התובע, כי הוא מבקש להצטרף לבקשת הנתבעים האחרים.
הגם שמדובר בבקשות נפרדות ראיתי לדון בהן במשותף, בשל זהות העניינים וההנמקה.
תמצית טענות הנתבעים:
הנתבעים סבורים כי כבר בשלב זה זה ניתן להיווכח כי תביעת התובע הינה תביעת סרק, נטולת יסוד וחסרת סיכוי, אשר הטענות בה נטענות לחלל אולם המשפט, בעלמא ובאופן סתמי. שלא לדבר על החומרה העולה מהשגות התובע על התנהלות כונסי הנכסים, מבלי שהתובע טורח להצביע על קצה חוט של טענה מבוררת וכל שכן, ראיה לתמיכה בטענותיו.
בהקשר זה מדגישים הנתבעים כי הליך הבירור השיפוטי של התביעה, מצוי בשלבים מתקדמים ביותר וכי טרם הגשת העתירה, נפרסה בפני ביהמ"ש מלוא פרשת התביעה ואף חלק מסויים מפרשת ההגנה ובתוך כך, הוגשו תצהירי עדות ראשית של העדים הצפויים להיקרא להעיד בהליך.
בנקודת זמן זו, טוענים הנתבעים שניתן בהחלט לזהות לאן מועדות פניו של ההליך, ומהם סיכויה של התובענה להתקבל. הנתבעים סבורים כי תביעתו של התובע עומדת על כרעי תרנגולת, וזה, כשל בנסיונו לבסס ולו באופן חלקי, את טענותיו החמורות כנגד הנתבעים.
עוד טוענים הנתבעים, כי קיים חשש כבד, שהתובע לא יוכל לשאת בהוצאות ההליך, ככל שייפסקו נגדו ע"י בית המשפט, זאת אף בשים לב לשלל אמירות והצהרות מפי התובע עצמו, אודות מצבו הכלכלי הרעוע, בעטיו, אף נעתר בית המשפט לבקשתו לפטור אותו מתשלום אגרה, בראשיתו של ההליך.
תמצית טענות התובע: